מעמד העצמאים מול שכירים בעולם האשראי – יתרונות, חסרונות והמלצות

מאת: אבנר גולני, יועץ משכנתאות ואשראי מתקדם

פתיחה:

 דמיינו שני חברים בני אותו גיל ובעלי הכנסה חודשית דומה – האחד עובד כשכיר בחברה יציבה, והשני עצמאי ובעל עסק מצליח. שניהם פונים לבנק בבקשה לקבל הלוואה גדולה או משכנתא לדירה. למרבה ההפתעה, דווקא העצמאי, עם עסק רווחי ולקוחות מרוצים, נתקל ביותר סימני שאלה ודרישות מהבנק. זה לא רק דמיון: מחקר שפורסם מצא שאחוז הסירוב למשכנתאות עבור עצמאים עומד על כ־26%, לעומת כ־19% בלבד לשכירים – אפילו כשהכנסות העצמאי גבוהות ומתאימות להחזר. במילים אחרות, עצם היותך "בוס לעצמך" עלול לגרום לבנקים לראות בך סיכון ולנהוג בזהירות יתרה. מדוע זה קורה? האם זה הוגן? וכיצד יכולים עצמאים לשפר את מעמדם ולהשיג תנאי אשראי טובים יותר? במאמר זה נצלול לעומק הפער בין עצמאים לשכירים בעולם האשראי – נבחן הבדלי גישה ונתונים עדכניים, נציג דוגמאות מהשטח ונציע המלצות מעשיות לשיפור המצב.

רקע: עצמאי מול שכיר – הגדרות ומגמות אשראי עדכניות

מיהו "עצמאי" ומיהו "שכיר"? בהקשר הפיננסי, עובד שכיר הוא מי שמקבל משכורת קבועה ממעסיק, מגובה בתלושי שכר חודשיים. עובד עצמאי הוא מי שמנהל עסק משלו או עוסק פרילנס, מדווח על הכנסותיו בעצמו (כעוסק פטור, מורשה או בעל חברה) ואינו מקבל תלוש משכורת קבוע. בישראל יש כיום כ־550 אלף עצמאים, המהווים בערך 12% מכוח העבודה – שיעור שעלה בעשור האחרון. כלומר, בערך אחד מכל שמונה עובדים בישראל הוא עצמאי. מדובר בחלק משמעותי מהמשק, הכולל בעלי מקצועות חופשיים, יזמי טכנולוגיה, חנויות ועסקים קטנים, קבלנים ועוד.

מגמות האשראי בישראל 2024–2025: שוק האשראי הישראלי עבר טלטלות בשנים האחרונות. לאחר תקופה ארוכה של ריבית בנק ישראל אפסית, החל מ-2022 הריבית זינקה במהירות (למעלה מ-4% ב-2023) כדי לבלום אינפלציה. התוצאה הייתה התייקרות חדה של עלויות האשראי: בשנת 2023 ההוצאה השנתית של משקי הבית על ריבית הלוואות זינקה בכ-70%, והגיעה לכ-12.6 מיליארד ₪ (לעומת 7.4 מיליארד בלבד שנה קודם). העלייה הדרמטית הזו הכבידה על לווים מכל הסוגים, והובילה גם לירידה בקצב נטילת הלוואות חדשות. לפי נתוני בנק ישראל, ברבע האחרון של 2023 חלה אפילו ירידה קלה ביתרת החוב הכולל של משקי הבית – מגמה חריגה שנבעה מהאטה בלקיחת משכנתאות חדשות ומצמצום אשראי צרכני, עקב הריביות הגבוהות. במקביל, גופים חוץ-בנקאיים (חברות כרטיסי אשראי, פלטפורמות מימון וכו') החלו לתפוס נתח גדול יותר משוק ההלוואות הלא-מוקנות (צרכניות), אם כי בתחום המשכנתאות הבנקים עדיין שולטים בלמעלה מ-96% מהשוק.

הבדלים בגישת הבנקים לעצמאים ולשכירים: על רקע המגמות הללו, בולט הפער ביחס המערכת לעובד השכיר מול העצמאי. הכנסתו של השכיר נחשבת צפוייה ו"בטוחה" יותר: היא נכנסת לחשבון הבנק כסכום קבוע בקירוב מדי חודש, מלווה בתלוש רשמי, ובנק יכול בקלות לאמת את רציפות ההשתכרות באמצעות שלושה תלושי שכר אחרונים ואישור מעסיק. לעומת זאת, ההכנסה של העצמאי נתונה לתנודתיות עונתית או עסקית, תלויה בלקוחות ובמצב השוק, ולא תמיד מוצגת בתיעוד פשוט להבנה. כפי שניסח זאת יועץ משכנתאות ותיק: "כשכל התנאים זהים, הבנק יתייחס בדרך כלל בחשדנות גדולה יותר לבקשת משכנתא של עצמאי". במילים אחרות, אפילו עצמאי שמרוויח יפה עלול להיתפס כ"חתול בשק" בעיני הבנקאי, לעומת שכיר עם משכורת ממוצעת שנחשב שקוף וברור. גורם בבנק הגדיר זאת כך: הבנק מחפש יציבות – וכשמדובר בעצמאי, קשה לו יותר "לסמוך" על העתיד הכלכלי הנראה לעין.

ניתן לראות את ההבדל הזה גם בסטטיסטיקות: הבנקים מאשרים הלוואות ומשכנתאות לשכירים בשיעור גבוה יותר מאשר לעצמאים (כאמור, פער של כ-7% בנמצא בשיעורי האישור לטובת השכירים). הבדל זה משקף גישה שמרנית של המערכת הפיננסית: היא מעדיפה הכנסה קבועה על פני הכנסה משתנה, אפילו על חשבון פספוס לקוחות טובים. לפני שנדון כיצד עצמאים יכולים להתמודד עם האתגר, נבחן מקרוב מהם בדיוק חסמי הכניסה שמקשים על העצמאים בקבלת אשראי.

חסמי כניסה לאשראי – על מה הבנקים מסתכלים (ולמה לשכירים קל יותר)

כאשר אדם פונה לבנק בבקשת אשראי משמעותי (הלוואה גדולה, מסגרת אשראי גבוהה, ובעיקר משכנתא), הבנק מבצע בדיקת יכולת החזר ואמינות. להלן המדדים העיקריים שבנקים בוחנים והאופן שבו הם נוטים להיטיב עם שכירים לעומת עצמאים:

• הכנסה חודשית נטו ויציבותה: זהו הפרמטר החשוב ביותר. הבנק מעוניין לוודא שללווה יש הכנסה פנויה מספקת כדי להחזיר את ההלוואה מדי חודש. אצל שכיר – די בהצגת 3 תלושי משכורת אחרונים ואישור שמעיד על רצף תעסוקתי, כדי להוכיח הכנסה יציבה. לעומת זאת, עצמאי חייב להוכיח יציבות עסקית והכנסות לאורך זמן. לרוב יידרש להמציא שומת מס אחרונה ואישור מרואה חשבון על הכנסות השנה הנוכחית. בנקים רבים אף דורשים שהעסק יהיה פעיל לפחות 2-3 שנים לפני שיאשרו משכנתא משמעותית – תנאי שלא קיים עבור שכיר (שיכול לקבל משכנתא גם אחרי חצי שנה במקום עבודה חדש, אם כי יעדיפו שישלים לפחות שנה). הדרישה הזו נובעת מהחשש שסטרטאפ או עסק חדש עדיין לא התייצב ועלול לקרוס.

• רווחיות נטו לעומת מחזור: טעות נפוצה אצל עצמאים היא לחשוב שהבנק יתרשם מגודל המחזור או ההכנסות הגולמיות של העסק. בפועל הבנקים מתמקדים ברווח הנקי לאחר הוצאות ומסים. עצמאי יכול להכניס 50 אלף ש"ח בחודש, אבל אם אחרי כל ההוצאות נשארים לו רק 8,000 ש"ח רווח – מבחינת הבנק זו ההכנסה הרלוונטית להחזר. שכיר לעומת זאת, כל משכורתו נטו היא באופן טבעי "הרווח" שלו (אחרי ניכויי חובה). היתרון לשכיר: קל לראות מה ההכנסה הפנויה שלו. האתגר לעצמאי: עליו להציג דוחות כספיים ואישורים כדי להוכיח שרווחיו מספיקים. אגב, עצמאים רבים "משחקים" עם הדוחות כדי להפחית רווח לצרכי מס – דבר שעלול לפגוע בהם מול הבנק. למשל, דחיית הפקדת תקבולים לתחילת שנה הבאה או ביצוע הוצאות עסקיות גדולות בסמוך לסוף שנה עשויים להקטין מלאכותית את הרווח המדווח. הבנק מכיר תרגילים כאלה, ולכן לעיתים יתחשב בממוצע הכנסות של כמה שנים ולא רק בשנה יחידה.

• יכולת החזר עתידית וטווח ארוך: בנקים רוצים להיות בטוחים שהלווה יוכל לעמוד בתשלומים גם בעתיד, לא רק בזמן חתימת ההלוואה. אצל שכיר, ההנחה היא שאם יישאר מועסק והמשכורת תמשיך – המצב נמשך בקו ישר. כמובן ששכיר עלול לאבד עבודה, אבל יש לו רשת ביטחון מסוימת (דמי אבטלה, פיצויי פיטורין, וכו'). אצל עצמאי, החשש הוא מתקופות חלשות בעסק – חודשים ללא הכנסות, הפסד לקוח גדול, מיתון כללי במשק וכד'. "האתגר האמיתי הוא להוכיח יכולת החזר גם בתקופות הפחות טובות" מסביר יועץ משכנתאות. הבנק בוחן האם העסק צבר מספיק רזרבות, או שיש נכסים אחרים ברקע, שיאפשרו לצלוח ירידה בהכנסות. לכן, בענפים תנודתיים במיוחד (למשל מסעדנות, תיירות, בנייה) הבנק יקשה עוד יותר – בעל בית קפה, לדוגמה, יעבור בדיקה קפדנית במיוחד בשל התנודתיות האופיינית לענף. הבנק עשוי לבקש לראות דפי חשבון בנק של שנה אחרונה כדי לזהות תנודתיות חודשית בהכנסות העסק.

• יחס חוב להכנסה (Debt-to-Income): רגולציית בנק ישראל אוסרת על הבנקים לאשר משכנתא שתשלום ההחזר שלה עולה על 40%–50% מההכנסה הפנויה של הלווה. כלל זה חל על כולם, אך קל יותר לשכיר לעמוד בו על הנייר כי הכנסתו מחושבת ישירות מתלושים. עצמאי, לעומת זאת, אם הכנסתו אינה ברורה – הבנק עשוי "להנמיך" את הערכת ההכנסה שלו כדי להיות שמרן. למשל, אם עצמאי מדווח על רווח שנתי של 240 אלף ₪, הבנק עשוי להתחשב רק בכ-20 אלף ₪ לחודש (ואולי אף בפחות, אחרי מרווח ביטחון), ואז לחשב שהחזר המשכנתא לא יעלה על, נניח, 10 אלף. במקרים גבוליים, חוסר הבהירות בהכנסות עצמאי עלול לגרום לדחיית הבקשה – בעוד ששכיר עם אותו סכום הכנסה בדיוק היה מקבל אישור, כי הנתון "קשה פחות לוויכוח".

• דירוג אשראי והיסטוריה פיננסית: מאז הוקם מאגר נתוני האשראי הלאומי, לכל אדם (שכיר או עצמאי) יש ציון אשראי המבוסס על היסטוריית העמידה בהתחייבויות שלו. במובן זה, יש שוויון עקרוני: מי ששילם את כל הלוואותיו הקודמות בזמן וחשבונו לא הוגבל – יצבור דירוג טוב. אולם, להכנסה השוטפת עדיין תפקיד מכריע בהחלטת הבנק. כאן לשכיר עם דירוג אשראי תקין יש יתרון מובנה, כי הכנסתו נתפסת כבטוחה יותר. עצמאי עם דירוג גבוה אבל תנודתיות גדולה בחשבון עדיין עלול להיתקל בהיסוס מצד הבנק. בנוסף, עצמאים לעיתים נעזרים יותר באשראי עסקי ומתקרבים לקווי אשראי, דבר שעלול להיראות בדו"חות כנטל חוב גבוה, לעומת שכיר שבד"כ מוגבל למשכנתא והלוואה אישית אחת.

בסופו של דבר, ניתן לסכם את חסמי הכניסה כך: הבנקאים אוהבים ודאות ופשטות. השכיר מספק להם "תמונה פשוטה" של הכנסות, בעוד העצמאי מציג "פאזל" שמצריך ניתוח ואמון. לכן הבנק נוטה לנקוט משנה זהירות עם עצמאים, מה שמתבטא בדרישות מסמכים מרובות, הצבת תנאים מחמירים יותר, ולעיתים ריבית גבוהה יותר או אישור סכום נמוך ממה שהתבקש. עם זאת, חשוב לומר: בנקים כן נותנים אשראי גם לעצמאים – הם פשוט רוצים לראות תמונה משכנעת ובטוחה מספיק לפני שהם מאשרים. איך עושים את זה? לשם כך, נעבור לפתרונות.

פתרונות לעצמאים – כיצד לשפר את סיכויי קבלת האשראי

החדשות הטובות הן שעצמאים רבים מצליחים לקבל משכנתאות והלוואות בתנאים טובים, באמצעות הכנה נכונה והצגת הדברים בצורה שמתיישבת עם דרישות הבנקים. להלן מספר דרכי פעולה מומלצות לעצמאים המבקשים אשראי:

1. הפרדת חשבונות בנק לעסק ולמשק הבית: מומלץ בחום לנהל חשבון בנק נפרד לפעילות העסקית, וחשבון אחר להוצאות והכנסות האישיות והמשפחתיות. כאשר הכל מעורבב בחשבון אחד, קשה מאוד לבנק להבין כמה באמת העסק מרוויח (וספק אם בעל העסק עצמו יודע בדיוק). פתיחת חשבון עסקי נפרד שאליו ייכנסו כל תקבולי העסק ומתוכו ישולמו הוצאות העסק, תייצר שקיפות גבוהה לגבי הרווח החודשי. כך, כשתיגשו לבקש הלוואה, תוכלו להראות בבירור: "הנה היסטוריית ההכנסות שלי כעצמאי, חודש אחר חודש". שקיפות כזו עשויה להפיג חלק מחששות הבנק.

2. הצגת מסמכים ודוחות באופן אופטימלי: יש להיערך מראש מבחינת ניירת. בדרך כלל עצמאי יצטרך להציג לבנק: שומת מס אישית אחרונה, אישור מרואה חשבון על הכנסות שנה נוכחית, ולעיתים גם דוחות מאזנים של העסק (אם זה עסק מורכב יותר). ודאו ששומת המס האחרונה שלכם משקפת הכנסה טובה ככל האפשר (אם בשנה הקודמת הרווח היה נמוך מאוד – אולי שווה לחכות עם הבקשה עד שתהיה שנה עם נתונים טובים יותר, או להציג גם את השנה העדכנית אם יש שיפור). טיפ חשוב: בקשו מרואה החשבון שלכם למלא בקפידה את טופס אישור ההכנסות לבנק. לרואי חשבון יש טפסים ייעודיים שהבנקים מבקשים, הכוללים חישוב ההכנסה נטו של הלווה העצמאי. רואה חשבון מנוסה ידע להבליט בטופס את החוזקות של העסק שלכם – למשל, להוסיף הסברים על כך שההכנסה ב-2023 נפגעה זמנית מסיבה חד-פעמית (כמו קורונה או מעבר מיקום), וש-2024 כבר מראה גידול. כמובן, יש גבול ל"הנדוס" המספרים – אי אפשר להמציא רווחים יש מאין – אך לעיתים קרובות ניתן במסגרת החוק למצות את הדיווח כך שיציג תמונה אמינה וגם יותר אטרקטיבית.

3. תזמון והיערכות פיננסית לקראת בקשה: אם אתם יודעים שתרצו לקחת משכנתא או הלוואה גדולה בעוד שנה-שנתיים, השתדלו לתכנן את ההתנהלות העסקית בתקופה שלפני הבקשה. למשל, הימנעו מהוצאות עסקיות כבדות ממש לפני הגשת הבקשה – הוצאה חריגה יכולה למחוק את הרווח השנתי בדו"ח. אולי עדיף לדחות שדרוג ציוד לאחרי קבלת המשכנתא. עוד דוגמה: ייתכן וכדאי להגדיל מעט את השכר שאתם מושכים מהעסק לכמה חודשים לפני הבקשה. עצמאים רבים מושכים משכורת מינימלית ומוציאים את השאר כדיווידנד או משאירים בעסק. אך לבנק יותר קל לראות משכורת חודשית קבועה יוצאת מהחשבון העסקי לחשבון הפרטי שלכם. אם יש לכם אפשרות למשוך, נגיד, במקום 8,000 ש"ח לחודש – 12,000 ש"ח לחודש לאורך חצי שנה, זה ייצור רושם של הכנסה חודשית פרטית גבוהה יותר (תוך שאתם משלמים על זה קצת יותר מס ובריאות, השקעה שמשתלמת). רק היזהרו לא להסתמך על הטריק הזה אם העסק לא באמת מניב סכום כזה בצורה בת-קיימא.

4. צירוף בן/בת זוג או ערב נוסף: אם אתם נשואים לשכיר/ה, או שיש לכם שותף בעל הכנסה קבועה, שקלו להגיש את בקשת האשראי במשותף. פעמים רבות זוג של עצמאי+שכיר יקבלו יחס טוב בהרבה מאשר עצמאי לבד. הכנסת השכיר "מרגיעה" את הבנק ומשפרת יחס החזר. אפילו ערב (guarantor) חיצוני בעל הכנסה יציבה יכול לעזור במקרה גבולי – אף כי לרוב בבנק יעדיפו שבן/בת הזוג יצטרפו כלווים במשותף ולא להשתמש בערב צד ג'. חשוב לציין שהכנסת לווה נוסף היא אחריות – כולם חתומים על החוב – אך היא עשויה להיות המפתח לאישור.

5. ניצול פתרונות מימון ייעודיים ומסלולים מתאימים: ישנם מקרים שבהם עדיף לעצמאי לפנות למסלול אשראי שונה מהרגיל. לדוגמה, במקום הלוואה אישית יקרה, ייתכן שכדאי לבדוק הלוואה בערבות מדינה לעסקים קטנים – המדינה מפעילה קרנות שמעניקות הלוואות לעסקים בתנאים נוחים יותר, ועסק קטן יכול לנצל זאת לצרכים כמו ציוד או הון חוזר, במקום להעמיס על האשראי הפרטי. במהלך משבר הקורונה, למשל, חולקו בערבות מדינה הלוואות של מעל 6 מיליארד ש"ח לעסקים קטנים כדי לצלוח את התקופה. גם כיום, אם אתם מתקשים לקבל אשראי בנקאי רגיל, ייתכן שיש מסלול ייעודי שיכול להתאים: קרנות פיתוח עסקי, הלוואות באמצעות חברות פינטק, או אפילו משכון נכס קיים (למשל, "משכנתא שניה") כדי לגשר על פער. כמובן, יש להיזהר מריביות גבוהות – פתרונות חוץ-בנקאיים לרוב יקרים יותר. ועדיין, כגיבוי, עדיף לשקול הלוואה חוץ-בנקאית מסודרת מאשר לוותר על ההשקעה בעסק או על רכישת דירה.

6. התייעצות עם מומחים: אל תישארו לבד במערכה. כפי שאדם לא מיומן לא יגיש תביעת מס הכנסה בלי רואה חשבון, כך בקשת אשראי גדולה דורשת אסטרטגיה. יועצי משכנתאות ויועצים פיננסיים המתמחים בעבודה עם עצמאים יכולים לסייע רבות. מומחה טוב ידע מראש באיזה בנק יש גישה ידידותית יותר למקרה שלכם, איך להציג את הנתונים, ואילו טיעונים להעלות במקרה של סירוב ראשוני. הוא גם עשוי לחסוך לכם התרוצצויות מיותרות בין בנקים שלא יביאו תועלת. לא פעם, הצגה מקצועית של התיק הפיננסי עושה את ההבדל בין דחייה לאישור. עצה זו מקבלת משנה תוקף כשמדובר במקרים מורכבים במיוחד – כמו תושב חוץ, הכנסות בלתי שגרתיות, או עסק חדש – עליהם נדבר מיד.

מקרי בוחן מהשטח – סיפורי הצלחה של עצמאים בקבלת אשראי

כדי להמחיש שהדברים אפשריים, נביא שתי דוגמאות קצרות (בשינוי פרטים מזהים) מלקוחות שהתמודדו בהצלחה עם אתגרי האשראי:

• מקרה 1: מעסק לא יציב לאישור משכנתא בהפתעה. יוסי (שם בדוי), גרפיקאי עצמאי בן 35, פנה לבנק למשכנתא לדירתו הראשונה. בתחילה, הבנק היה סקפטי: יוסי הראה הכנסות יפות בשנתיים האחרונות, אך בדפי החשבון ראו חודשים עם צניחות בהכנסה. הבקשה כמעט נדחתה. יוסי, בעזרת יועץ מנוסה, לא ויתר: הוא הגיש לבנק דוחות מפורטים שהראו שאמנם בקיץ הכנסותיו יורדות (כי הלקוחות בחופש), אך בתקופת החגים והחורף יש זינוק שמכסה על כך. בנוסף, הוא הציג חוזי התקשרות עם מספר לקוחות קבועים לשנה הקרובה, המבטיחים בסיס הכנסה מינימלי. בצעד נוסף, אשתו (שכירה במשרד ממשלתי) הצטרפה עמו כלווה משלימה, למרות שהמשכורת שלה נמוכה יחסית. השילוב של אלה שיכנע את הבנק – ויוסי קיבל משכנתא בתנאים סטנדרטיים לחלוטין. הניסיון הזה לימד אותו שכעצמאי הוא צריך "לתרגם" לבנק את סיפור ההכנסות שלו, ובדיעבד הוא גם שיפר את ניהול התזרים כדי להימנע מתנודות חדות.

• מקרה 2: תושב חוץ עם הכנסה גבוהה – שהבנק חשש לממש. שרה (שם בדוי), אזרחית ישראלית המתגוררת בארה"ב, רצתה לרכוש דירה להשקעה בארץ ולהיעזר במשכנתא. לשרה עסק משגשג בחו"ל והון עצמי נאה, אך העובדה שאינה תושבת מקומית הקשתה מיד. הבנקים בישראל מתירים כיום לתושבי חוץ מימון של עד 50% משווי הנכס בלבד (לעומת עד 75% לתושב ישראל), ובנוסף דורשים הוכחות הכנסה מחו"ל, פתיחת חשבון בארץ ועוד. הבנק הראשון שאליו פנתה שרה הציע לה ריבית גבוהה במיוחד והרגישה כללית שאינו מעוניין בעסקה. שרה פנתה לייעוץ, ולאחר הכנה הוגשה בקשה בבנק אחר, בצירוף כל המסמכים הנדרשים: דו"חות מס אמריקאיים, מכתבי רואה חשבון, המלצות מבנק בארה"ב והוכחה על נכסים נוספים בבעלותה. היא גם העבירה סכום משמעותי לחשבון בנק ישראלי על שמה כמבטא התחייבות רצינית. התוצאה: הבנק אישר לה משכנתא במימון 50% ובריבית סבירה יותר מההצעה הראשונית. למרות המגבלות (הייתה צריכה להביא מחצית הון עצמי), שרה הצליחה לנצל אשראי בנקאי למינוף העסקה. המקרה שלה ממחיש שאמנם יש "קירות" רגולטוריים לתושבי חוץ, אך עם הוכחת יציבות פיננסית גבוהה והתמדה – אפשר לקבל מימון.

תובנות לגבי תושבי חוץ והכנסות לא שגרתיות: הדוגמה של שרה מעלה נקודה חשובה – מעמדם של תושבי חוץ מול המערכת הבנקאית. כאמור, עבור מי שאינו מוגדר תושב ישראל, הבנקים מציבים תנאים שמרניים יותר: מימון מקסימלי 50% וריבית גבוהה יותר, כחלק מהערכת סיכון (הבנק חושש שקשה יהיה לגבות חוב מאדם השוהה מחוץ למדינה, וכן שהוא פחות מכיר את הלקוח). לכן, למי שבכל זאת רוצה אשראי כ"תושב חוץ", מומלץ להגיע עם הון עצמי גדול, להיות מוכן לפתוח חשבון ולהעביר דרכו כספים בארץ, ואולי לשקול הלוואה במטבע זר (יש משכנתאות צמודות מט"ח שמותאמות לכאלה שמכניסים משכורת בדולרים/אירו). לגבי בעלי הכנסות לא שגרתיות – למשל, יזמים בתחום ההיי-טק שאינם מושכים שכר כי החברה בשלבי סטארטאפ, או אומנים שמרוויחים ממלגות ומענקים – האתגר דומה: צריך לתרגם את מקורות ההכנסה לבנק בשפה שהוא יבין. לעיתים כדאי להציג לבנק מכתב מרואה חשבון המסביר את מודל ההכנסות (למשל: "למרשי יש השקעות נזילות בשווי X שמאפשרות לו למשוך 5,000₪ לחודש לפי צורך"). אם ההכנסה מגיעה בתשלומים לא סדירים, יש להראות שבכל זאת בחישוב שנתי מדובר בסכום יציב. הרבה מהפתרונות כאן דורשים יצירתיות ותקשורת פתוחה עם הבנק. חלק מהבנקים הגדולים בישראל החלו להקים מחלקות שמטפלות ב"לקוחות פרמיום" לא שגרתיים, כולל עצמאים גדולים ותושבי חוץ, ושם יש מעט יותר גמישות מחשבתית בהתאמת הפתרונות – שווה לברר אם יש יחידה כזו ולהגיע דרכה.

פרספקטיבה ביקורתית: מדוע המערכת מקשה על עצמאים?

לאורך השנים נטען לא פעם שהבנקים בישראל "מפלים לרעה" את ציבור העצמאים. מנקודת מבטו של הלווה העצמאי, התחושה מובנת: הרי הכנסתו של עצמאי אינה בהכרח נמוכה מזו של שכיר, ולעיתים היא אף גבוהה יותר – אז למה היחס החשדני? מדוע מי שבוחר במסלול של יזמות ועבודה קשה זוכה לפחות אמון ממי שעובד אצל מישהו אחר? כאן חשוב להבין את הצד של המערכת הפיננסית והרגולטורית. הבנקים טוענים להגנתם שמדובר ב-ניהול סיכונים אובייקטיבי, לא בדעה קדומה. נתונים פנימיים של בנקים מראים, למשל, שבתקופות משבר כלכלי, עסקים קטנים ועצמאים נקלעים לחדלות פירעון בשיעורים גבוהים יותר מאשר לוויים שכירים. כך אירע במשבר הקורונה: מאות אלפי עצמאים איבדו בבת אחת את מקור פרנסתם למשך חודשים, ורק התערבות ממשלתית (מענקים ודחיית הלוואות) מנעה גל פשיטות רגל פרטיות. לשכירים באותה תקופה היה אמנם קשה, אך רבים מהם קיבלו דמי חל"ת ואבטלה שסייעו להחזיר הלוואות. הבנקים לוקחים מקרים כאלה בחשבון: הם מתמחרים את הסיכון ומכאן נובעת לעיתים ריבית גבוהה יותר או סירוב לאשר מימון גבוה לעצמאים. גורם באחד הבנקים הסביר שבעוד שלקוח שכיר "מכיר את הסכום שייכנס כל חודש לחשבון", לקוח עצמאי עלול "לחיות בחוסר ודאות מתמשך" – ולכן הבנק חייב לשמור לעצמו מרווח ביטחון.

גם קושי באימות נתונים משחק תפקיד. מוסדות פיננסיים מציינים כי לפעמים קשה לדעת מה באמת המצב הכלכלי של העצמאי; בנקים אינם רשות המס ולא יכולים לבצע שומה בעצמם. אם עצמאי מצהיר על הכנסה נמוכה כדי להפחית מס (תופעה מוכרת), הבנק legally חייב להתבסס על המסמכים הרשמיים – ואז אותו עצמאי כורה בור לעצמו כשבא לבקש אשראי. הבנקאים טוענים: "אנחנו לא מפלים, אנחנו פשוט צריכים הוכחות". במילים אחרות, הבנק מוכן להלוות גם לעצמאי – אם ישכנעו אותו שהעסק יציב, שיש נכסים, ושהלווה לא ייעלם במקרה של קושי. מבחינתם, זו לא הפליה אלא זהירות שנובעת מנתוני עבר.

עם זאת, יש גם ביקורת על הבנקים. ארגוני עצמאים (כמו להב – לשכת העצמאים) טוענים שהמערכת הפיננסית מקובעת מדי ומתייחסת לעצמאים כ"סיכון" באופן גורף ולא תמיד מוצדק. בעולם של היום, גם שכיר בחברה יכול לאבד את עבודתו בן-לילה עקב פיטורים המוניים, בעוד עצמאי עם מספר לקוחות מגוונים דווקא מפוזר סיכון. עוד נטען שאגפי החיתום בבנקים לא מעודכנים מספיק בשינויים בשוק העבודה – למשל, בתופעת ה"פרילנסרים" בתחום ההייטק שמרוויחים משכורות גבוהות אך בלי מעסיק קבוע. מבקרים אומרים שחסר גיוון תעסוקתי בבנקים עצמם: מעט מאוד ממקבלי ההחלטות שם הם בעלי רקע של ניהול עסק עצמאי, ולכן יש פער הבנה תרבותי. גם בנק ישראל ספג ביקורת מסוימת על כך שלא עודד מספיק תחרות בשוק האשראי לעסקים זעירים ולעצמאים. אמנם הוקם "מאגר נתוני אשראי" שאמור היה לפתוח את השוק – אך השפעתו עד כה על קבלת אשראי לעצמאים הייתה מוגבלת.

בפועל, נראה שהאמת נמצאת באמצע: עצמאים אכן ניצבים בפני קשיים מובנים יותר בקבלת אשראי, אך חלק לא מבוטל מהקשיים ניתן לפתרון באמצעים שתיארנו. הבנקים מתחילים להבין שגם הם מפסידים לקוחות טובים בגלל גישה קשיחה, ובשנים האחרונות ניכרת נכונות גבוהה מעט יותר להתגמש – במיוחד כשיש מידע שקוף ואמין על העסק. ניתן לראות זאת בעלייה במספר המשכנתאות שניתנות לעצמאים, וגם בכמה צעדים רגולטוריים שבדרך.

סיכום והמלצות: לצמצם את הפער ולקדם שוויון אשראי

לסיכום, הפער בין עצמאים לשכירים בעולם האשראי הוא אמיתי ומשמעותי, אך הוא לא גזירת גורל. מצד אחד, יש סיבות מובנות לזהירות של הבנקים – חוסר הוודאות והתנודתיות בפעילות עסקית – אך מצד שני, מדובר בעשרות אלפי אנשים טובים ויצרניים שנדרשים לעבוד קשה כפול רק כדי לקבל אותו יחס פיננסי כמו עמיתיהם השכירים. בשנת 2025, כאשר שיעור העצמאים בשוק העבודה רק הולך וגדל, זהו פער שחייבים וניתן לצמצם. להלן כמה המלצות מרכזיות ברמה האישית והמערכתית:

ללווה העצמאי: קחו אחריות יזומה על מצבכם הפיננסי. אל תחכו לרגע האחרון שבו אתם זקוקים לאשראי - התחילו להתכונן חודשים מראש. נהלו תיעוד כספי מסודר ושקוף; דאגו שהדו"חות והרישומים שלכם משקפים את עוצמת העסק האמיתית שלכם. שפרו את דירוג האשראי האישי שלכם על-ידי התנהלות אחראית: הימנעו מפיגורים בתשלומים, אל תחרגו ממסגרות האשראי, וסגרו חובות קטנים שמעיקים על הדו"ח שלכם. כמו כן, למדו את השוק הפיננסי: ייתכן שהבנק שלכם מחמיר במיוחד – נסו לקבל הצעות מבנקים אחרים או מחברות אשראי חוץ-בנקאיות. לעיתים בנק קטן יותר יהיה רעב להגדיל תיק אשראי וייקח אתכם בתנאים טובים, בזמן שבנק גדול דחה אתכם. ובמיוחד – אל תהססו להיעזר במומחים. יועץ משכנתאות או מימון מבין עניין יכול לפתוח לכם דלת שסגורה בפניכם, פשוט כי הוא יודע למי לגשת ואיך להציג את הנתונים. זה נכון גם לעצמאי ותיק ומנוסה: תנו למומחי אשראי להיות ה"מתורגמנים" שלכם מול הבנק. כך תוכלו להתמקד בעסק שלכם, בזמן שהם מתמקחים עבורכם על הריבית והמסלול.

ברמה המערכתית והרגולטורית: יש מקום להתאמות שיביאו לשיפור שוויון ההזדמנויות. ראשית, הגברת התחרות – כניסת שחקנים חדשים ובנקים דיגיטליים עשויה לעודד גישות חדשות למתן אשראי, עם אלגוריתמים שבוחנים נתונים רחבים יותר מעבר ל"יש תלוש/אין תלוש". רגולטור כמו בנק ישראל יכול לתמרץ את הבנקים להציע מסלולים מיוחדים לעצמאים בעלי היסטוריית אשראי טובה, אולי באמצעות הפחתת דרישות ההון עבור הלוואות כאלה. שנית, שיפור רשת הביטחון החברתית לעצמאים: המדינה יכולה לשקול שוב מתן דמי אבטלה לעצמאים או פתרון חלופי (למשל קרן חיסכון ייעודית כפי שהוצע), כך שבעת משבר תהיה להם הכנסה מינימלית מובטחת. צעד כזה יצמצם את פער הסיכון הנתפס בין עצמאי לשכיר וייתן לבנקים יותר ביטחון להלוות. שלישית, חינוך פיננסי ומודעות – גם לבנקים עצמם. אפשר לקיים השתלמויות לבנקאים כיצד לנתח דוחות של עסקים קטנים, ואפילו להציב יעדי מינימום למתן אשראי למגזר העצמאים (בדומה ליעדים שקיימים בתחום המשכנתאות לזכאים). ולא פחות חשוב, שקיפות ונתונים: יש לאסוף ולפרסם מידע על היקף האשראי שניתן לעצמאים לעומת שכירים, שיעורי ריבית ממוצעים וכו'. אם יתגלה פער בלתי מוסבר, הלחץ הציבורי יכול להוביל לתיקון.

בסופו של דבר, המטרה היא שאנשי עסקים קטנים ויזמים לא ירגישו אזרחים סוג ב' בבואם לקבל אשראי. במציאות הכלכלית של היום, אשראי הוא חמצן לצמיחה ורווחה – בין אם אתה שכיר או עצמאי. כל צד – הלווה, הבנק והרגולטור – יכול לתרום לגישור על הפער. לעצמאים נאמר: אל תוותרו ואל תירתעו מראש. התכוננו, דרשו, ותראו שלעתים קרובות יש פתרון מעבר למכשול. ולבנקים נאמר: תנו צ'אנס אמיתי גם לחלומות של העצמאי – כי ההצלחה שלו היא הרווח של כולנו.

מקורות:

1. בנק ישראל – דו"ח הפיקוח על הבנקים 2024, כולל נתונים על הלוואות לעסקים קטנים (עמ' 5).

2. המכון הישראלי לדמוקרטיה – העצמאים בישראל: תמונת מצב ומגמות, מצגת ינואר 2025 (נתונים סטטיסטיים על שיעור העצמאים בכוח העבודה).

3. יונתן כץ, TheMarker – "החובות של משקי בית ועסקים גדלו ב-36 מיליארד שקל בשנה", 05.09.2023 (ניתוח גידול 70.4% בהוצאות המימון של משקי בית).

4. גיא נתן, Ynet – "שוק האשראי צומח במהירות – והמשק הישראלי מסתמך עליו יותר מתמיד", 02.2025 (נתוני התרחבות האשראי החוץ-בנקאי ומשכנתאות ב-2024).

5. כתבת Ynet – "גרוש או עצמאי? תתקשה לקבל משכנתא", 09.2013 (ממצאי בדיקה על שיעורי סירוב: 26% לעצמאים מול 19% לשכירים).

6. לשכת העצמאים להב – עדכון בג"ץ דמי אבטלה, 2023 (השוואה בין זכויות שכירים לעצמאים בעת אבטלה; היעדר דמי אבטלה מלאים לעצמאים).