האם איחוד הלוואות משפר את הסיכוי לחיסכון ארוך טווח – או רק מסדר את ההווה?

מאת: אבנר גולני – יועץ משכנתאות ואשראי בכיר

כתיבה, מחקר ועריכה: אבנר גולני

פתיחה: הדילמה של משפחה בחובות

דמיינו משפחה ישראלית ממוצעת בשנות ה-30 או ה-40 לחייה, עם שני ילדים בבית. ההוצאות רודפות את ההכנסות: משכנתה, תשלומי רכב, כרטיסי אשראי, ואולי גם הלוואה שלקחו כדי לסגור מינוס. הם לא לבד – למעשה, כ־39% מהבוגרים בישראל נמצאים במצב של אוברדראפט מתמשך בחשבון הבנק שלהם . במילים אחרות, כמעט ארבעה מכל עשרה משקי בית מוציאים יותר משהם מכניסים באופן שוטף, ונאלצים לממן את הפער באמצעות אשראי יקר. במצב כזה, איחוד הלוואות נשמע כמו גלגל הצלה: לקחת הלוואה גדולה אחת כדי לסגור את כל שאר החובות, וכך להפוך ערימה של תשלומים מפוזרים להחזר חודשי אחד, נמוך יותר. אך האם המהלך הזה באמת משפר את הסיכוי לחיסכון ארוך טווח, או שהוא רק מסדר את ההווה ומספק הקלה זמנית? זוהי השאלה שעומדת בפנינו, והיא נוגעת בלב ההתמודדות של משפחות רבות בישראל עם עומס החובות ועם הרצון להתחיל לחסוך לעתיד.

רקע: עידן של אשראי זול שהפך יקר

בעשור האחרון חלה בישראל מהפכת אשראי. יותר ויותר משקי בית מממנים הוצאות שוטפות באמצעות הלוואות. מספר כרטיסי האשראי הפעילים בארץ אף עולה על מספר האזרחים הבוגרים במדינה (כ-1.72 כרטיסים לכל אדם בגיר בממוצע) , וההוצאות בכרטיסים שוברות שיאים משנה לשנה. סך החוב של משקי הבית בישראל נמצא במגמת עלייה חדה: בסוף 2024 הגיע החוב המצטבר של משקי הבית (הלוואות לדיור + הלוואות צרכניות) לכ-845 מיליארד ש"ח – זינוק של למעלה מ-25% בתוך ארבע שנים . לשם השוואה, ב-2020 עמד סך החובות על כ-668 מיליארד ש"ח בלבד [למ"ס, 2021]. עיקר הגידול בא מהחוב לדיור (משכנתאות), שטפח בכ-46% מאז 2020, אך גם האשראי הצרכני גדל בכ-21% בתקופה זו . רק בשנת 2024 לבדה צמח החוב לדיור בכ-7.5%, ואילו החוב שאינו לדיור גדל בכ-4.1% – נתונים שממחישים כיצד יותר משפחות נאלצות ליטול הלוואות לצריכה שוטפת. עם זאת, היחס בין חוב משקי הבית לתוצר בישראל נמוך עדיין ביחס למדינות מערביות אחרות – כ-42% בלבד ב-2017, בעוד שבמדינות רבות אחרות הוא עולה על 100% – אם כי המגמה בישראל היא של עלייה עקבית .

למה החובות גדלים? חלק מהתשובה טמון בסביבת המאקרו: לאחר שנים של ריבית בנק ישראל אפסית, החל מסוף 2021 הריבית הבסיסית החלה לעלות במהירות כדי לבלום את האינפלציה. ריבית בנק ישראל טיפסה מרמה של 0.1% בלבד בתחילת 2022 ל-3.25% בסוף אותה שנה, והמשיכה לעלות עד 4.75% בקיץ 2023 . התוצאה היא שההלוואות שלנו התייקרו מאוד: ריבית הפריים (שעל בסיסה מחושבים רבים מהאשראים) הגיעה לכ-6%, והלוואות רבות צמודות אליה. במקביל, יוקר המחיה בישראל האמיר – מחירי המזון, הדיור, הדלק והחשבונות עלו בשיעורים חדים. לפי הערכות כלכליות, העלייה ביוקר המחיה מחייבת משקי בית רבים לקחת הלוואות ואשראי כדי "להדביק" את עליית המחירים ולשמור על רמת החיים שאליה הורגלו . נתונים עדכניים ממחישים תמונה מדאיגה: משקי הבית בישראל משלמים כיום ריבית ממוצעת של כ-12% בשנה על יתרות המינוס בחשבון העו"ש, וכ-9% ריבית על הלוואות צרכניות רגילות . מדובר בריביות גבוהות בהרבה מקצב עליית השכר, מה שאומר שחוב שלא נסגר – רק גדל. לא פלא שלמעלה משליש מהישראלים מתקשים "לגמור את החודש", ואלפי משפחות נופלות למעין מלכודת כלכלית של חובות מתגלגלים בריבית גבוהה ואינן מצליחות להשתחרר ממעגל הקסמים .

המציאות הזו פוגעת גם ביכולת לחסוך: במחקר של ארגון "פעמונים" נמצא ש-41% מהישראלים היו שורדים בקושי שלושה חודשים לו הייתה נפסקת הכנסתם העיקרית . במילים אחרות, לרבים אין רשת ביטחון וחיסכון חירום מספק. בנוסף, 20% מהישראלים דיווחו שהם חיים דרך קבע במינוס בבנק– מצב שהפך כמעט לנורמה תרבותית מסוכנת. כל אלו מסבירים מדוע איחוד הלוואות נראה מפתה: הוא מבטיח הקלה מיידית בעומס התזרימי, בעולם שבו האשראי הפך למנוע כפוי לקיום היומיומי.

מה זה איחוד הלוואות וכיצד הוא עובד?

איחוד הלוואות (Debt Consolidation) הוא תהליך שבו לוקחים הלוואה אחת גדולה בתנאים מועדפים, ומשתמשים בכסף כדי לפרוע את כל שאר ההלוואות והחובות הקיימים. בסוף התהליך מחזיק המשק בית בחוב אחד גדול במקום כמה קטנים. הרעיון פשוט: במקום לשלם במקביל, למשל, משכנתה, הלוואת רכב ושתי הלוואות בכרטיסי אשראי – מאחדים את כולן להלוואה חדשה אחת עם החזר חודשי נמוך יותר. לרוב, האיחוד נעשה באמצעות הגדלת המשכנתה הקיימת או נטילת משכנתה חדשה לכל מטרה, משום שהלוואה הניתנת כנגד נכס (דירה בבעלותכם) נושאת ריבית נמוכה יותר בהשוואה להלוואות צרכניות ללא בטוחה. למעשה, הבנקים בישראל מאפשרים לקחת "משכנתה לכל מטרה" של עד 50% משווי הנכס שלכם, כשהכסף משמש לסגירת חובות אחרים . לדוגמה, אם דירתכם שווה 2 מיליון ש"ח ויש לכם עליה משכנתה של 1 מיליון, ייתכן שתוכלו לקבל עוד עד 100 אלף ש"ח בהלוואת משכנתה נוספת כדי לכסות הלוואות אחרות. אפשרות אחרת היא איחוד באמצעות הלוואה בנקאית גדולה (שאינה משכנתה) בריבית אישית מועדפת, או דרך גופים חוץ-בנקאיים המציעים הלוואות מיוחדות לסגירת חובות.

מה היתרון? ברוב המקרים, הריבית על ההלוואה המאוחדת נמוכה מהריביות של ההלוואות הקטנות שסגרנו. כך למשל, משפחה ששילמה עד כה 10%-12% ריבית על אוברדראפט וכרטיסי אשראי, יכולה באמצעות איחוד החוב לתוך המשכנתה לשלם אולי 5%-6% ריבית שנתית בלבד. זה חיסכון עצום בעלויות המימון. גם ההחזר החודשי קטֵן בצורה דרמטית: הפריסה נמתחת על פני תקופה ארוכה יותר (נניח 15-20 שנות משכנתה במקום הלוואה שמתוכננת ל-3-5 שנים), ולכן התשלום בכל חודש נמוך באופן משמעותי. משפחות רבות מוצאות שבאמצעות איחוד הלוואות הן יכולות "לנשום" כלכלית: לפתע החשבון החודשי חוזר לפלוס, ואין עוד ארבעה-חמישה חיובים שונים שיורדים במועדים שונים במהלך החודש ויוצרים בלגן. למי זה מתאים? בעיקר למשקי בית שמרגישים שהחובות "חונקים" אותם בחודש נתון – כאלה שנמצאים על סף ניצול מלא של מסגרות האשראי, שמידי חודש נכנסים למינוס ומכסים אותו חלקית, ושיש להם נכס או הכנסה המאפשרים לקבל הלוואה גדולה חדשה. עבורם, האיחוד הוא דרך לפרוס מחדש את החוב בצורה יעילה יותר.

איך עושים זאת בפועל? יש לפנות לבנק (או לחברת משכנתאות) ולבקש הלוואה לסגירת חובות. הבנק יבקש לראות דוחות יתרות של כל ההלוואות הקיימות (ניתן כיום להפיק דו"ח ריכוז נתוני אשראי מכלל הבנקים באמצעות מערכת בנק ישראל המרכזית), ויבחן את יכולת ההחזר שלכם. אם יש לכם דירה עם משכנתה קטנה יחסית לשווי, סביר שהבנק יציע להגדיל את המשכנתה (עד כאמור 50% משווי הבית למטרה זו). אם אין נכס בבעלותכם, הבנק עשוי להציע הלוואה בנקאית גדולה בריבית גבוהה מעט יותר (כי היא ללא בטוחה). בשני המקרים, חשוב להבין שהכסף לא נכנס "לכיס": ברוב התוכניות, הסכום מועבר ישירות לסגירת ההלוואות האחרות. למעשה, הבנק בדרך כלל יתנה את ההלוואה החדשה בכך שתסגרו מיד את כל אותם חובות – למשל, יסגור עבורכם את מסגרת המינוס בכרטיס האשראי, או ידאג לכיסוי ההלוואות האחרות בבנק. באופן הזה, באמת נשארים עם הלוואה אחת בלבד. כדאי לשים לב שייתכן חיוב בעמלת פירעון מוקדם על סגירת חלק מההלוואות הקיימות לפני הזמן, במיוחד אם היו בהן רכיבים בריבית קבועה – יש לקחת עלות זו בחשבון בתחשיב הכדאיות.

תרחיש מקרה בוחן: בני זוג בשנות ה-40 לחייהם עם שתי הכנסות יציבות נטלו במהלך השנים מספר הלוואות: 50 אלף ש"ח כהלוואה לרכב (בריבית 6%, לעוד 3 שנים), 30 אלף ש"ח הלוואה בנקאית לכיסוי הוצאות רפואיות (בריבית 8%, לעוד שנתיים), ועוד צבירת מינוס של ~20 אלף ש"ח בחשבון (בריבית אפקטיבית כ-12% המתחדשת מדי חודש). סך ההחזרים החודשיים שלהם על כל החובות הללו הגיע לכ-4,000 ש"ח, מה שהותיר אותם במתח תזרימי מדי חודש. הם החליטו לאחד את כל החובות הללו לתוך המשכנתה על דירתם. הבנק בחן את הנכס ואת הכנסתם, ואישר תוספת משכנתה של 100 אלף ש"ח לפריסה ל-10 שנים, בריבית שנתית 5.5%. עם הכסף סגרו בני הזוג את ההלוואות הקטנות ואת המינוס. כעת, ההחזר החודשי על תוספת המשכנתה הוא כ-1,085 ש"ח (במקום 4,000 ש"ח ששילמו קודם!), והריבית השנתית שהם משלמים נמוכה בהרבה. מעבר לכך, דירוג האשראי שלהם אף עשוי להשתפר כי כבר אינם מממשים מסגרות אשראי עד תומן או מפגרים בתשלומים. במקרה זה, איחוד ההלוואות בהחלט "סידר את ההווה" – הקל עליהם לחיות בתוך ההכנסה החודשית.

הקלה תזרימית מיידית מול עלות מצטברת: מה המחיר האמיתי?

הסיפור לעיל נשמע מצוין, אך חשוב לבחון גם את הצד השני של המטבע. האם הרווחנו משהו לטווח הארוך, או רק דחינו את התשלומים? אמנם בני הזוג בדוגמה הצליחו להקטין דרמטית את ההחזר החודשי ולצאת מהמינוס, אך יש לשים לב שהם פרסו את החוב החדש על פני 10 שנים. המשמעות היא תשלום ריבית מצטברת על פני תקופה ארוכה יותר. למעשה, אם נחבר את סך הריבית שישלמו במשך העשור הקרוב על ההלוואה המאוחדת, נגלה שלמרות שיעור הריבית הנמוך יותר, ייתכן שסך הריבית הכולל שתשלם המשפחה יהיה גבוה מכפי שהיה אילו היו מצליחים לשלם את ההלוואות המקוריות בקצב המהיר שלהן. בפשטות, איחוד הלוואות מגדיל את משך הזמן שבו אנחנו חייבים כסף, ולעיתים מגדיל את סך התשלום הכולל לנושים, גם אם כל חודש משלמים פחות.

נקודה חשובה נוספת היא שברגע שמקבלים "אוויר לנשימה" תזרימי, יש פיתוי לנצל זאת לצריכה נוספת ולא בהכרח לחיסכון. המשפחה מהדוגמה פתאום מצאה עוד כ-3,000 ש"ח פנויים בכל חודש. מה יעשו עם הכסף הזה? תרחיש א': הם יתחילו להפקיד אותו לחיסכון חודשי לילדים או לקרן חירום – ואז איחוד ההלוואות אכן תורם לחיסכון ארוך טווח, כי ההקלה מתורגמת לצבירת נכסים פיננסיים. אך תרחיש ב': אותה משפחה, למודת שנים של התכווצות תחת נטל ההחזרים, מתרגלת כעת לרווחה היחסית ומגדילה את סגנון החיים: עוד בילויים, שדרוג הרכב, חופשה משפחתית יקרה בחו"ל – ובסוף השנה מגלה שלא נשאר כסף לחיסכון, ואולי אף החל להיווצר מינוס חדש. לצערנו, תרחיש ב' הוא המציאות הנפוצה יותר ללא ליווי ותכנון. מומחי כלכלת משפחה מזהירים שאיחוד חובות בלי שינוי בהרגלים עלול להיות רק "פלסטר": פתרון זמני שלא מטפל בבעיה הבסיסית של חוסר איזון בין הכנסות להוצאות. למעשה, במקרים רבים אנשים מאחדים הלוואות, ותוך שנה-שנתיים שוקעים שוב בחובות, כי ההרגל להישען על אשראי לא נעלם. ארגוני סיוע כמו "פעמונים" מדווחים על משפחות שלמרות מחזורי חוב חוזרים ונשנים, ממשיכות להתדרדר כלכלית כאשר הרגלי הצריכה והניהול לא השתנו, ונאבקות "לגמור את החודש" אפילו לאחר שקיבלו כביכול הקלה .

גם מבחינת עלות כספית מצטברת, חשוב לשים לב לא רק לריבית אלא גם לעמלות ולתנאים נלווים. למשל, הגדלת משכנתה עשויה לגרור עלויות פתיחת תיק, שמאות לנכס, וביטוח חיים ומבנה מעודכנים – הוצאות חד-פעמיות שיכולות להגיע לאלפי שקלים. בהלוואה בנקאית גדולה ייתכן שתידרשו לשלם עמלת עריכת דין או דמי פתיחה. כל אלה צריכים להיכלל בחישוב. בנוסף, אם היו לכם הלוואות בריבית קבועה שסגרתם, ייתכן ששילמתם עמלת היוון (קנס יציאה) לא מבוטלת. לכן, לפני איחוד הלוואות יש לבצע חישוב כולל: כמה יעלה לפרוע את ההלוואות הישנות + כמה תשלמו על החדשה, ולהשוות זאת לסכום שהייתם משלמים אילו המשכתם כרגיל. במקרים מסוימים תגלו שהחיסכון האמיתי אינו גדול כפי שנדמה.

לבסוף, סוגיית הסיכון: כאשר הופכים כמה הלוואות קטנות (שרובן ללא בטחונות, מלבד האמון שנתן המלווה) להלוואה גדולה עם בטוחה כמו בית המגורים, אתם מעבירים סיכון משמעותי לכתפיכם. אי עמידה בהחזרים של ההלוואה המאוחדת עלולה להוביל את הבנק לנקוט צעדים משפטיים ואף לעקל את הנכס המשועבד. לכן, משפחה שטרם איחוד החובות הייתה אולי בחוב גדול, אך לפחות הבית שלה לא היה בסיכון – צריכה להבין שלאחר האיחוד, הבית כן משועבד כנגד כל החוב החדש. זו הרעה אפשרית במצב, שיש להתייחס אליה בכובד ראש.

מקרה בוחן ממחיש סיכון זה: זוג פנסיונרים עם דירה בבעלות מלאה צבר חובות של כ-200 אלף ש"ח בשל סיוע כספי לילדים והוצאות רפואיות. בלחץ הנושים, הם בחרו לאחד הכל למשכנתה על הבית. זמן קצר לאחר מכן אחד מבני הזוג נפטר, וההכנסה המשותפת צנחה. כעת מתקשה בן הזוג הנותר לשלם את המשכנתה החדשה. לו היו החובות הקודמים נשארים כפי שהיו, הנושים אולי היו מנסים להגיע להסדר או פורשים אותם לאורך זמן; אבל עם משכנתה רשומה על הבית – קיים איום ממשי של אובדן הבית אם לא יימצא פתרון. מקרה זה מדגיש: איחוד הלוואות אינו קסם ללא סיכונים; הוא מחייב חשיבה לעתיד ו"תרגילי יציאה" אם הדברים משתבשים, במיוחד כשמשעבדים את נכס המגורים.

ביקורת: שתי גישות מנוגדות לגבי איחוד הלוואות

הוויכוח סביב איחוד הלוואות מתנקז לשתי גישות עיקריות. גישה אחת תומכת ומעודדת את המהלך בנסיבות המתאימות, וגישה שנייה מסתייגת ורואה בו לעיתים פתרון-מדומה.

גישה א': "סידור החובות ככלי לשיפור העתיד"

תומכי איחוד ההלוואות רואים בו צעד מושכל שיכול להציל משפחות מקריסה פיננסית ולהעמיד אותן על מסלול חדש. לפי גישה זו, אם משק בית מתקשה לשרת מספר התחייבויות בריבית גבוהה, אין היגיון להמשיך "להסתחרר" במינוס ולשלם קנסות ופיגורים. עדיף לפרוש את החוב בצורה נוחה, בריבית נמוכה יותר, וכך לעצור את כדור השלג לפני שהוא הופך למפולת. הלוואה גדולה בריבית סבירה (למשל משכנתה לכל מטרה בריבית ~6%) מחליפה חובות יקרים של 10%-12% ריבית , ולכן חוסכת המון כסף בטווח הבינוני. בנוסף, איחוד הלוואות מפשט את הניהול: במקום לעקוב אחרי ארבעה גופים שונים (בנק, חברת אשראי, חברת ביטוח וכד') ולזכור ארבעה מועדי חיוב, יש רק תשלום אחד לטפל בו. הפשטות הזו כשלעצמה מפחיתה עומס נפשי ותפעולי, ומקטינה סיכון של "פספוס" תשלום (שיכול לגרור קנסות).

תומכי הגישה גם מצביעים על היתרון התזרימי: ההחזר החודשי הנמוך יותר מפחית את הסיכון שמשק הבית ייקלע שוב למינוס עקב הוצאה לא צפויה. עם מרווח נשימה בתקציב, אפשר להתחיל לבנות קרן חירום, לחסוך לפנסיה או לחינוך הילדים – דברים שלא היו אפשריים תחת נטל החוב הקודם. במובן זה, איחוד חובות יכול לשמש כקרש קפיצה לחיסכון: במקום שכל שקל פנוי ילך לריבית לבנק, חלק מהכסף שמתפנה מדי חודש יכול ללכת לחיסכון מניב. עוד טיעון בעד הוא שמניעת חדלות פירעון באמצעות איחוד חובות שומרת על דירוג האשראי של הלווה, מה שיחסוך לו כסף בהלוואות עתידיות (ריביות טובות יותר) ואף יכול להשפיע על תנאים בקבלת עבודה או שכירות (מעסיקים ומשכירים מסוימים בודקים רקע פיננסי). איחוד מוצלח ומבוקר של הלוואות יכול, לדעת התומכים, לשפר את חוסנו הפיננסי של משק הבית בטווח הארוך – בתנאי שהחיסכון בריבית מתועל נכון.

לא במקרה, בנקים וגופי ייעוץ פיננסי מציעים ללקוחות אופציות למחזור הלוואות ואיחודן. הם מציגים זאת כ-win-win: המשפחה נחלצת מלחץ חובות שוחק, והבנק מאריך את מערכת היחסים עם הלווה בהלוואה גדולה אך בטוחה יותר. יש אף הרואים במהלך אקט של אחריות: במקום להתעלם מהבעיה עד לקריסה, המשפחה נוקטת צעד יזום לסידור ענייניה. בהקשר זה נהוג לומר ש"חוב יקר עדיף להחליף בחוב זול". גישה זו שמה דגש גם על הפן החברתי-מערכתי: אם משפחות ימנעו מפשיטת רגל באמצעות איחוד חובות, זה טוב למשק כולו. פחות חדלויות פירעון משמעותן פחות הפסדים למלווים, מה שתורם ליציבות הפיננסית. ואכן, הלוואות "לכל מטרה" – המכונות גם הלוואות מחזור חוב – הפכו למוצר נפוץ בשנים האחרונות ונחשבות כלי שמקל על משקי בית שנקלעו לבעיית חוב בריבית גבוהה (בדרך כלל במינוס בבנק או בכרטיס אשראי) לעבור לאשראי בריבית נמוכה יותר . במילים אחרות, לפי הגישה הראשונה איחוד הלוואות הוא כלי מימוני לגיטימי שבשימוש נכון יכול להיות צעד ראשון לשיקום כלכלת המשפחה ואף לפתיחת דף חדש של חיסכון וצמיחה.

גישה ב': "סידור קוסמטי שמעכב את הבלתי נמנע"

מנגד, מבקרי איחוד ההלוואות טוענים שזהו לא יותר מתרגיל קוסמטי בחשבון הבנק – מעין "מיחזור" של הבעיה שלא באמת פותר אותה, ולעיתים אף מעמיק אותה. ראשית, הם מצביעים על כך שברוב המקרים, איחוד החובות אינו נוגע בשורש הבעיה – דפוסי ההוצאות וההתנהלות הכלכלית. משפחה שחיה דרך קבע מעבר ליכולתה, ומממנת את הפער בעוד הלוואות, לא תירפא פלאות רק מכך שנתנו לה הלוואה גדולה לכסות את הקודמות. בלי תוכנית הבראה והתייעלות, אותה משפחה תמצא את עצמה מהר מאוד שוב במינוס, ואולי תיקח הלוואות חדשות "על גבי" ההלוואה המאוחדת. כך נוצר כדור שלג גדול עוד יותר. ואכן, ארגוני סיוע מזהירים שהפתרון האמיתי למשקי בית במצוקה הוא התייעלות וחיסכון, לא רק לקיחת הלוואה נוספת שתסגור חוב קודם. במקרים רבים אנשים מאחדים הלוואות, ואז תוך זמן לא רב שוקעים שוב בחובות, כי ההרגל להישען על אשראי לא נעלם. לפי גישה זו, איחוד ההלוואות רק מעניק אשליית שקט זמני, ובינתיים גדלים גם סכום הקרן וגם משך הזמן לתשלום – כלומר, מצבם האמיתי של החייבים הורע.

מבקרי המהלך גם מדגישים את המחיר ארוך הטווח: "להחליף חוב בחוב" אינו מוסיף נכסים למשפחה, אלא סך הכול משנה את צורתו. אם מאריכים את תקופת החוב, כמעט תמיד משלמים יותר ריבית בסך הכול. אותם אלפי שקלים שנחסכים כל חודש אינם "מתנה משמיים" – בסופו של דבר הם יבואו לידי ביטוי בעוד שנים של תשלום. יש המכנים זאת "מלכודת דבש": ההחזר הנמוך מפתה, אך גובה מחיר מצטבר מאוחר יותר. בנוסף, לפי גישה זו הבנק הוא המרוויח העיקרי: הוא הופך חובות מסוכנים (עבורו) לחוב בטוח עם בטוחה, וגובה ריבית לאורך תקופה ארוכה יותר. למעשה, הבנק מנציח את היות המשפחה בחוב אצלו במשך שנים רבות, במקום שהיו אולי מסיימים לשלם חלק מההלוואות תוך זמן קצר לו היו מגייסים לכך מאמצים. יש כאן גם מסר בעייתי: איחוד הלוואות עלול לשדר לחלק מהלווים ש"יש מי שיחלץ אותך, אפשר להמשיך להתנהל כפי קודם". זה עלול לעודד שאננות או אפילו קלות דעת כלכלית, בניגוד למסר החינוכי המתבקש – לצמצם בהוצאות, לחיות במסגרת התקציב, ולפתח הרגלי חיסכון.

נקודה חשובה בה מסתייגי האיחוד מתמקדים היא סיכון המישכון של נכסים חיוניים. כפי שצוין, הליך האיחוד לרוב מערב משכנתה נוספת על הבית. כך, חוב שהוגבל עד כה לסיכון פיננסי (פגיעה בדירוג, עיקול משכורת וכד') עלול להפוך לחוב שמסכן את קורת הגג של המשפחה. לא אחת שמענו על מקרים שבהם אנשים מבוגרים או משפחות צעירות איבדו את בתיהם משום ששיעבדו אותם לכיסוי הלוואות צרכניות שלא הצליחו להחזיר. המבקרים שואלים האם זה צעד חכם להפוך חוב בכרטיס אשראי לחוב משכנתה – רק כדי להקל לחודש-חודשיים, במחיר אפשרי של אובדן הנכס היקר ביותר. לכך מצטרפת גם סוגיית היעדר הגיבוי החברתי: כאשר משפחה מתמוטטת תחת חובות צרכניים, ישנם אפיקי סיוע כמו עמותות, ייעוץ פיננסי ואף אפשרות למחיקת חובות בהליך משפטי. אך כאשר החוב מובטח במשכנתה, המערכת הבנקאית פחות סובלנית ואפשרויות הסיוע החיצוני מצטמצמות – יש הרי בטוחה מוצקה שניתן לגבות ממנה.

לאור כל אלה, גישה ב' גורסת שאיחוד הלוואות צריך להיות מוצא אחרון ובשום אופן לא פתרון ראשון. יש לעודד משפחות לטפל בגורמי העומק: לבנות תקציב מאוזן, להקטין הוצאות, למצות זכויות להגדלת הכנסה, ורק אם הפער עדיין בלתי ניתן לגישור – לשקול מחזור חוב. גם אז, ההמלצה היא לעשות זאת בזהירות רבה ותוך ליווי מקצועי, ולזכור שהחוב לא באמת נעלם אלא רק משנה צורה. בסופו של יום, הם מזכירים לנו את האמרה: "אין ארוחות חינם" – קל וחומר כאשר מדובר בבנקים ובהלוואות.

סיכום והמלצות: פתרון שימושי – בתנאי שמתכננים קדימה

איחוד הלוואות יכול להיות מהלך מועיל לשיפור המצב הפיננסי של משפחה, אך הוא אינו מתאים לכל מצב ולא פותר הכל מעצמו. מן הדיון עולה תמונה מורכבת: כן, איחוד נכון של חובות עשוי לשפר את הסיכוי לחיסכון ארוך טווח – אך רק אם ההקלה שנוצרה מנוצלת בחוכמה ולא מובילה להרפיית המשמעת הכלכלית. בסופו של דבר, איחוד הלוואות הוא כלי, וערכו תלוי באופן השימוש בו. להלן מספר המלצות פרקטיות מניסיון השטח והמחקר בתחום, למשפחות השוקלות צעד כזה:

• לבחון כדאיות כלכלית כוללת: לפני שמאחדים חובות, שבו עם דף ועט (או גליון אלקטרוני) וחשבו את סך ההחזרים הצפויים בכל תרחיש. השוו את סך הריבית והעמלות שתשלמו במסלול הקיים לעומת במסלול מאוחד. אם היתרון הכספי אינו משמעותי, או אם מסתבר שבמסלול המאוחד תשלמו יותר בסך הכול – ייתכן שאין טעם במהלך.

• לוודא הפחתת ריבית ולא רק פריסה: איחוד חובות כדאי באמת בעיקר כאשר ההלוואה החדשה נושאת ריבית נמוכה משמעותית מהממוצע המשוקלל של ההלוואות הנוכחיות. כלל אצבע: אם אתם מחליפים חוב בריבית דו-ספרתית (10% ומעלה) בחוב בריבית חד-ספרתית נמוכה, יש היגיון במהלך . אולם אם ההלוואה המאוחדת המוצעת לכם היא בעצמה בריבית גבוהה, כמעט ולא הרווחתם הפחתת עלות – רק פריסת זמן. שימו לב במיוחד להצעות של גופים חוץ-בנקאיים: הם אמנם מציגים "איחוד חובות", אך בפועל עשויים להציע הלוואה בריבית של 9%-11% בשנה , כך שכמעט לא שיפרתם תנאים ביחס למה שיש לכם.

• להתמקח על תנאי ההלוואה המאוחדת: שוק האשראי תחרותי היום, ויש לכם כלים להשוות ולהתמקח. בדקו בכמה בנקים וחברות מה הריבית שיוכלו להציע לכם עבור סכום ותקופת פריסה רצויים. השתמשו במידע מנתוני האשראי שלכם כדי להציג את עצמכם באור חיובי (אם למשל היסטוריית התשלומים שלכם תקינה). לעיתים הבנק "ישווה הצעה" של מתחרה אם תראו לו אישור עקרוני טוב יותר. כל עשירית אחוז בריבית חשובה כשמדובר בהלוואה גדולה לאורך שנים.

• לייצר תוכנית לשימוש בחיסכון החודשי: נניח ואיחדתם הלוואות והחזרכם החודשי ירד ב-X שקלים. החליטו מראש מה עושים עם אותם X שקלים פנויים. ההמלצה הגורפת היא להפנות לפחות חלק ניכר מהם למטרה מועילה: הגדלת החיסכון הפנסיוני, בניית קרן חירום של 3-6 חודשי הכנסה (למקרה אובדן עבודה), או אפילו הגדלת ההחזר החודשי על המשכנתה החדשה (כן – אפשר תמיד לשלם יותר מהמינימום, וכך לקצר את משך ההלוואה). אם לא תקבעו יעד לכסף שהתפנה, הוא "יתבזבז" מעצמו בסבך ההוצאות השוטפות. זכרו: רק תרגום ההקלה הנוכחית לחיסכון ממשי יביא לשיפור ארוך טווח במצבכם.

• להימנע מחובות חדשים: זה אולי מובן מאליו, אבל שווה לחדד – בתקופה שלאחר איחוד ההלוואות, השתדלו לא לקחת אשראי נוסף. תנו עדיפות לייצוב המצב החדש. אם מיד לאחר שסגרתם את כרטיסי האשראי אתם רצים להשתמש בהם שוב (כי עכשיו המסגרת פנויה), כל המהלך היה לשווא. יש אפילו משפחות שבוחרות באופן מודע להקטין את מסגרת האשראי שלהן בבנק לאחר האיחוד, כדי למנוע מעצמן את האפשרות להידרדר שוב למינוס עמוק. שקלו צעדים התנהגותיים כאלה כ"רשת ביטחון" בפני עצמכם.

• להיעזר בליווי מקצועי: ניהול חובות הוא עניין מורכב נפשית וטכנית. אין בושה בפנייה לייעוץ – בין אם ליועץ לכלכלת המשפחה, רואה חשבון, או ארגונים ללא כוונת רווח כדוגמת "פעמונים" ו"דף חדש". לעיתים קרובות, יועץ מנוסה יכול לעזור לכם לבנות תקציב מאוזן כך שלא תזדקקו בהמשך להלוואות נוספות, וכן לספק תמיכה בשינוי ההרגלים. אם המצב חמור, יועץ גם יכול להמליץ מתי איחוד הלוואות לא יספיק ואולי עדיף לשקול הסדר חוב רשמי או אפילו הליכי חדלות פירעון – אך אלו באמת מוצא אחרון.

• לבחון חלופות: איחוד הלוואות הוא רק כלי אחד בארגז הכלים. לעיתים אפשר להגיע להסדרים עם הנושים לפריסה מחדש של חובות ספציפיים (למשל, לבקש מהבנק לפרוס הלוואה קיימת לתקופה ארוכה יותר בלי לקחת חדשה – מה שנקרא "מחזור הלוואה"). אם עיקר העומס הוא במינוס, אולי אפשר לבקש מהבנק הלוואה ייעודית לסגירת המינוס בריבית נמוכה יותר ממה שעולה לכם האוברדראפט כיום. שווה גם לבדוק אפשרות של הגדלת הכנסה זמנית (עבודה נוספת, מכירת רכב או נכס לא נחוץ) כדי לסגור חלק מהחובות בלי למחזר אותם. כל צעד כזה מפחית את גודל ההלוואה המאוחדת שתצטרכו, ובכך משפר את יחס החוב להכנסה שלכם במצב החדש.

בשורה התחתונה: איחוד הלוואות יכול "לסדר את ההווה" מבחינת תזרים המזומנים ולתת למשפחה הזדמנות שנייה, אך כדי שהוא גם ישפר את הסיכוי לחיסכון ארוך טווח, על המשפחה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לשנות כיוון. המשמעות היא לעבור מגישה של כיבוי שריפות לגישה של תכנון קדימה: להיפרד מהרגלים בעייתיים, לבנות תקציב וחיסכון, ולהפוך את ההקלה שנוצרה למנוף לשיפור פיננסי. כאשר עושים זאת נכון, איחוד הלוואות יכול להיות נקודת מפנה חיובית – מצב שבו המשפחה יוצאת ממעגל החובות ומתחילה בהדרגה לצעוד לעבר עצמאות כלכלית וחיסכון אמיתי לעתיד. אך אם מתייחסים אליו כאל תרופת פלא וחוזרים להתנהלות הישנה, הוא עלול להתגלות רק כסידור קוסמטי שמשאיר את המשפחה בדיוק באותו מקום (או גרוע מכך) כעבור כמה שנים. האחריות, בסופו של דבר, בידיים שלנו כצרכנים וכמנהלי הכסף המשפחתי. החלטות נבונות, ידע עדכני והתנהלות ממושמעת – הם המפתח לשאלה האם איחוד הלוואות יהיה עבורנו מקפצה לחיסכון ארוך טווח, או עוד אמצעי שבו אנו מסדרים את ההווה אבל מקריבים את העתיד.

✍️ מאמר זה נכתב על ידי אבנר גולני, יועץ משכנתאות ואשראי בכיר, מומחה באיחוד הלוואות וניהול חוב אסטרטגי למשקי בית.